י"א שנים לזכרו | מרן שליט"א: למען כבוד התורה לא אחשה!

בשנת תשנ”ג, קמה ממשלת שמאל בראשות יצחק רבין עם מרשיעי ברית אשר פערו פיהם על קדשי ישראל. חברי הכנסת החרדים האשכנזים לא הסכימו להיכנס לממשלה זו, ומרן הגר”ע יוסף זצ”ל אחרי ששקל בדבר הורה למפלגת ש”ס להיכנס לממשלה כדי להציל את רשת מעין החינוך התורני מקריסה.

הדבר לא מצא חן בעיני אחינו האשכנזים, וכן בעיני כמה מחברי “מועצת חכמי התורה” של ש”ס שפרשו בעקבות כך, וכמה אנשים משולי המחנה החלו לדבר סרה ולהסית כנגד מרן זצ”ל, עד שבאחד מבתי הכנסת קם יהודי אשכנזי אחד, וקרע בפומבי תמונת מרן הגר”ע יוסף.

הדבר עורר מהומה, והוחלט על קיום עצרת מחאה בנדון בביהכ”נ בשכונת “קרית הרצוג” בבני ברק, בחדש אב התשנ”ג

להלן חלקים מדרשה מיוחדת שנשא מרן ראש הישיבה רבנו הגר"מ מאזוז שליט”א באותה עצרת למחות על כבוד מרן הגר”ע יוסף זצ”ל (הדרשה הוקלטה בזמנו ע”י ארגון “חסדי נעמי”, ושוכפלה באלפי עותקים תחת השם “מגדולת הרב עובדיה יוסף” – קלטת ה-1000).

---

גאון כזה אינו מהדור הזה. גאון מסוג זה אפשר אולי לחפש לפני אלף שנה

ואילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רנה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש וכירח, וידינו פרושות כנשרי שמים, ורגלינו קלות כאיילות, אין אנחנו מספיקין להודות ולהלל ולשבח ולפאר את הקב”ה, שנתן לנו בדור הזה את מרן הרב עובדיה יוסף.

תדעו לכם, גאון כזה אינו מהדור הזה. גאון מסוג זה אפשר אולי לחפש לפני אלף שנה, אולי בדורו של רב סעדיה גאון, שנלחם באפיקורוסים, נלחם בקראים, והחזיר את עם ישראל בתשובה. הרמב”ם באגרת תימן אומר על רס”ג: שראה את התורה מידלדלת והשתדל בכל כוחו בשפתיו ובקולמוסו לחזק את התורה. אלא מה, הקב”ה אמר לנשמתו של מרן הרב עובדיה (שליט”א), תחכי עוד אלף שנה, אז יגיע הזמן שלך. לא צריך להתגלות בימי רב סעדיה, לא צריך להתגלות בימי הרמב”ם, לא צריך להתגלות בימי הרשב”א, לא צריך להתגלות בימי מרן ולא בימי הפרי חדש. יגיע הזמן “דמטו רגלין ברגלין”, זמן שהאפיקורסות אוכלת את העולם, זמן שמיהדות ספרד ישארו שבעה אחוזים בלבד לומדים בישיבות. ככה היה המצב לפני 40 שנה. אז תופיע הנשמה הנפלאה הזאת של מרן שיחיה לאורך ימים, ותהפוך מ-7% ל-60%(!) תלמידי ישיבות ספרדיות כיום.

על תלמידו המובהק של הרי”ף (ר’ יוסף בן מיגאש) כתב משורר אחד: “הרב אשר מתים ברוחו החיה, הוציא דבש ממר ואש ממים”. אותו דבר אפשר לומר על הגר”ע יוסף: הוציא דבש ממר – לקח אנשים רחוקים מן התורה כמו שמעון פרס, ולמד אתו שיעור ברמב”ם. אחרי שגמר, התחיל שמעון פרס לשאול שאלות, ואמר הרב עובדיה שיחי’: יש לו ראש לשמעון פרס, עוד מעט תחבר ספר “הנותן אמרי שפר”, שפר ר”ת שמעון פרס. שמעה שלומית אלוני ונזעקה: נו, נו, עכשיו אתה מחזיר אותו בתשובה?! התחיל רעש, אז ברח לו שמעון פרס כמו שברח יצחק רבין… מה לעשות.

הכל מכחו ומכח כחו של מרן הרב עובדיה יוסף

אבל הוא מסוגל להחזיר אנשים הכי רחוקים. אם יש לנו היום ב”ה בעדות המזרח אלפי ורבבות בעלי תשובה, יש אומרים בזכותו של הרב אלבז, יש אומרים בזכותו של ר’ אורי זוהר וכדו’, אבל הכל מכחו ומכח כחו של מרן הרב עובדיה יוסף. ואי אפשר להכחיש את הדבר הזה כמו שאי אפשר להכחיש את השמש בצהרים. אי אפשר להכחיש את הגדולה שלו.

ואנו לא מחכים שיבואו אנשים ויספרו לנו את הגדולה שלו, אבל אביא לכם עדים מאחינו האשכנזים שהם מעידים, יעידון יגידון כולם כאחד, שאין לנו גדול בדור הזה כמוהו! על אחריותי אני אומר מלה זו. שלא יבלבלו אותנו בעיתונים, לזה כותבים מרן ולזה כותבים מרן ולזה יש מרן, אבל אח”כ “הועדה הרוחנית” מחקה את המרן והשאירה את המקום לבן… תשארו עם הלבן שלכם, תמחקו את המרן, מה אכפת לנו? וכי המרן שלכם קובע? אתם תקבעו לנו מי זה מרן? אנחנו מכירים את מרן שלנו! מאות שנים קראו האשכנזים למרן השלחן ערוך “המחבר”, אבל הוא מרן! כיוצא בו כתבו על החיד”א “חיד”א”, אפילו ה”א לא נתנו לו… אבל הוא “מרן החיד”א” על אפכם ועל חמתכם! מה אכפת לנו מה שאתם מתארים אותו?

לפני שבוע היה כנס של מועצת גדולי התורה, וחכם אחד אמר: “אני אומר לכם שהרב עובדיה יוסף בקי בכל התורה כולה עד הפסיק האחרון! תרשמו לכם, עד הפסיק האחרון!” ככה אמר. אז תבינו, שכאשר מישהו מדבר על הרב עובדיה זה לא מוריד מערכו שום דבר. כמו שאדם מדבר על השמש שהיא לא מספיק מאירה, הוא מדליק נר ואומר: זה הנר טוב, אבל מה תועלת יש בשמש כשהיא מעוננת… אתה מדבר על השמש? אתה יכול לדבר על השמש? כמו שאדם עיור ב”מ אומר: אני לא רואה את השמש. אומר על זה רבי יהודה אלחריזי בספר תחכמוני: “והוא לא ידע כי בעיניו עמד הנגע”. הוא לא רואה, אבל השמש נמצאת.

בפרקי אבות (פ”ו מ”א) אמרו: מי שלומד תורה לשמה מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. שלא תפול רוחכם עליכם כשמישהו פוגע בכם! תדעו לכם, בדרך כלל כל הדברים האלה באים מחמת קנאה. הרב חיד”א כותב במדבר קדמות משם חכם גדול (היש”ר מקנדיאה) דבר בדוק ומנוסה, כל מי ששמו יוסף מקנאים בו. למה? כי המלה יוסף עולה 156 בגימ’ כמנין קנאה”. ויקנאו בו אחיו (בראשית ל”ז י”א). כל מי ששמו יוסף מקנאים בו. זה טבעי. אז אדרבה, שיקנאו שהרב שלנו שמו יוסף.

כאן זה ענין של שיקול הדעת

ואני רוצה להוסיף לכם רבותי, אל תחשבו שלא כואב לנו המצב בישראל. לא כמו שחושבים אחינו האשכנזים שאנחנו שמחים דוקא שנכנסנו לממשלה כזאת. לא נכון! זה כואב לכולנו וגם לרב עובדיה שיחיה כואב. שלא יגידו: נכון, הוא גדול בתורה, אבל במנהיגות אין לו כושר. זה לא נכון! אבל אני אומר לכם משהו: עכשיו יצאנו מתשעה באב, והגמ’ מספרת בגיטין (דף נ”ו ע”ב) על מקרה כזה בדיוק בחורבן בית שני שנחלקו בו גדולי ישראל.

היה מעשה שרבן יוחנן בן זכאי יצא מירושלים בהחבא בזמן המצור ועמד לפני אספסיינוס, אספסיינוס שהתרשם מאישיותו שאל אותו: מה אתה רוצה ואתן לך? אמר לו: תן לי יבנה וחכמיה. הגמ’ מביאה על זה את דברי רב יוסף (או רבי עקיבא) שקרא עליו את הפסוק “משיב חכמים אחור ודעתם יסכל”. מה זה יבנה וחכמיה? היה צריך ריב”ז לומר: תן לנו הפעם את ירושלים! מה אתה מחליף ירושלים ביבנה? מה אתה עושה עם רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול שנהרג על קידוש השם? מה אתה עושה עם רבן שמעון בן גמליאל הנשיא שג”כ נהרג? למה אתה מוותר על ירושלים? למה לא ביקש “תעזוב אותנו הפעם הזאת, תתן לנו צ’אנס עוד כמה שנים”, אולי ירחם ה’, אולי יתפתח משהו לטובה וכד’.

אלא מה טעמו של רבן יוחנן בן זכאי, חשש שהרומאי העריץ לא יתן כלום, וחשב: אם אי אפשר להציל את הכל, לפחות נציל משהו. תן לי יבנה וחכמיה. תן לי את עולם הישיבות, תן לי מעט חינוך חרדי, תן לי את האפשרות לעשות משהו. אבל שיטת רבי עקיבא היתה אחרת. כשהגיע הדבר לידו בחרבן ביתר, או הכל או כלום. כל תלמידיו של רבי עקיבא בעוה”ר הלכו, יש אומרים במגיפה, וישנה השערה שנראית מאד נכונה (ויש לה יסוד באיגרת רב שרירא גאון) שהם התגייסו לחיילותיו של בר כוכבא, כי הרמב”ם כותב שרבי עקיבא היה נושא כליו של בר כוכבא, אז מסתמא אם הוא נושא כליו מה יהיו התלמידים? כולם הלכו לצבא ורבי עקיבא היה נושא כליו. רבי עקיבא באותה תקופה היה זקן בן מאה ועשר ומעלה, תלמידיו בודאי שהלכו כולם, אבל למרבה הצער הלכו בעוה”ר ולא נשאר בהם עד אחד “עד שהיה העולם שמם”, ובא רבי עקיבא והחזיר את התורה לחמשה תלמידים ולבסוף הוא בעצמו נהרג. רואים פה שתי שיטות: רבן יוחנן בן זכאי אמר, בוא ננסה באופן רשמי שהממשלה תתן לנו לפחות איזו פינה, איזה מקום, אם לא נוכל להציל את הכל. ורבי עקיבא אומר להשתדל להציל את הכל!

יש לנו בעוונות שרה כזאת (שרת החינוך “והתרבוש” – כך קורא לה הגר”ע יוסף), שאפשר לקרוא עליה את הפסוק “ויפתח ה’ את פי האתון” (במדבר כ”ב כ”ח). אל תקרי את פי האתון אלא את פי האלון. הפה שלה גדול. מדברת כל הזמן.

כשקראנו בתיקון חצות בימים האחרונים “מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי”, אמרתי מה זה “חללי בת עמי”? החללים הנגרמים מבת עמי, כי אחר הכל היא “בת עמי” והיא מבלבלת את הכל. כל פעם סיפור חדש: פעם על עקידת יצחק, ופעם על קברי האבות, ופעם על קבר יוסף, ופעם על דוד המלך ע”ה, וב”יתד נאמן” לא מביאים את הכל, אלא מביאים בקיצור. מי שרואה חושב: מי יודע אילו מלים נוראות אמרה. לפי דעתי לא צריכים להיבהל. היה צריך שיעשו מדור “ודע מה שתשיב לאפיקורוסית”. לא לאפיקורוס, אלא לאפיקורוסית. כך אמרה – וזו התשובה שלה. ככה עשו הראשונים.

הרב אבן עזרא בפרשת בשלח (י”ד כ”ז) מביא אפיקורוס אחד שדיבר על קריעת ים סוף, ועונה לו. גם דיבר על נס ירידת המן (ע”ש ט”ז י”ג), ועונה לו. רב סעדיה גאון מביא דבריהם ועונה להם, הרמב”ם מביא ועונה להם. מה השתיקה הזאת? עפרא לפומה. אדם קורא וחושב: מי יודע מה שהיא אמרה. תלך ש. אלוני ותנסה לדבר לערבים על עקידת ישמעאל שלהם. לקחו עקידת יצחק של התורה וזייפו אותה. אמרו: לא יצחק נעקד אלא ישמעאל. תלך תלמד אותם מוסר… יגרשו אותה באבנים, יגרשו אותה במקלות, במטאטא יגרשו אותה! את רוצה לפגוע בקוראן שלהם? ואנחנו כולנו יודעים שזה מזוייף. הרמב”ם כותב באגרת תימן שהתורה תורגמה ליונית אלף שנה לפני שעמד מוחמד, ושוב תורגמה לכל השפות שבעולם, ושם כתוב שיצחק הוא שנעקד ולא ישמעאל.

הטיפשה הזאת באה ללמד אותנו מה זה מוסר, מה זו אכזריות, איך אברהם רוצה לעקוד את הבן שלו… זו אכזריות? היא לא יודעת מה שכתוב בירמיה (ז’ ל”א) “ובנו במות התופת וגו’ לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש, אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי“. בזמן התורה כל העולם כולו היה אומר: פולחן לאלהות הוא לקחת את הבן ולשרוף אותו קרבן, לקחת את הבן ולהרוג אותו. ותורתנו הקדושה היא שאמרה “אין חפץ לה’ בעולות וזבחים”, בעולות של בן אדם על אחת כמה וכמה. ומעשה העקידה הוא נסיון בעלמא, לתת כח לכל הדורות הבאים להישחט ולהישרף על קידוש השם. אבל מה לעשות, לדאבוננו זאת היא הממשלה, אין לנו ברירה.

כשקראתי בתשעה באב את ההפטרה “הנני מאכילם את העם הזה לענה, והשקיתים מי ראש” (ירמיה ט’ י”ד), אמרתי למישהו מי ראש ר”ת ממשלת יצחק רבין אלוני שולמית. אין לך לענה גדולה מזאת. מחזירים לנו שטחים (עזה ויריחו) ה’ ירחם, להחניף לנשיא אמריקה, להחניף לכאן להחניף לכאן. כולנו מודעים לכאב הזה. אנחנו לא מדברים על אלה ששונאים את הספרדים מסיבה שאינה לשם שמים. בודאי שעל אלה אין מה לדבר. אבל על אלה הכואבים, שידעו שגם לנו כואב, ולא רק לנו גם לששת נציגי ש”ס יש אותו כאב. אבל מה עדיף – האם עדיף לצאת לגמרי ויכנס רפאל איתן ויכנסו פלוני ואלמוני? “איתן מושבך”, ואח”כ והאביד שריד מעיר. איתן מפה ושריד מפה ואנחנו נישאר בחוץ, ואלה ישרפו את העולם כולו באש, אש ר”ת איתן שריד או איתן שולמית, ואנחנו נשב בחוץ וכל פעם גוזרים עלינו גזרות, או שניכנס בפנים ונעשה מה שניתן להציל? כאן זה ענין של שיקול הדעת.

רבותינו אומרים (וזה הזכיר מרן הרב עובדיה) בגמרא בבא בתרא (דף ע”ח ע”ב) על כן יאמרו המושלים בואו חשבון, בואו נחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. וזה לא דעת יחיד של הרב עובדיה בלבד. הרב בן ציון אבא שאול ככה כתב במכתב, אמר לרב מאיה: “תשמע מה שאומר לך הרב”. והרב כדורי שיחיה ככה כתב, אמר: “אנחנו נתפלל שלא תצא תקלה מתחת ידכם”. והרב עובדיה קיבל עליו אחריות גדולה מאד. וצריכים גם האשכנזים להכיר טובה בדבר הזה. מחר יצטרכו עזרה מש”ס[1]. ש”ס בעבר עזרה לאשכנזים לא פחות ואולי יותר מאשר לספרדים, ואסור להם להיות כפויי טובה.

כבוד התורה למעלה מן הכל!

לכן אדם שיתבטא במלים כאלה ויפגע בכבוד התורה, בודאי שזה כואב. כבוד התורה למעלה מן הכל! הגמ’ הביאה שתי הדעות של רבן יוחנן בן זכאי ושל רבי עקיבא, ולא הכריעה מי צודק. שניהם קדושים, שניהם מלאכים. איך כתוב בגמ’ בבבא בתרא (דף ע”ה ע”א) ושמתי כדכד שמשותייך חד אמר ככה וחד אמר ככה, אמר קודשא בריך הוא ליהוי כדין וכדין, יהיה ככה וככה. אז פה שני מלאכים מדברים, אנחנו נתערב? אנחנו נפסוק אם הרב שך צודק או הרב עובדיה צודק? אנחנו נתערב בדבר הזה? מה פתאום נכנס אחד באמצע ומדבר ואומר לקרוע תמונה? לך תקרע בבית! כואב לך? אפשר להבין אותך, אבל לא לקרוא לספרדים לפגוע ברב שלהם! אין דבר כזה. דבר כזה אסור.

וכל מה שגרם לרפורמה, כל מה שגרם להשכלה, כל מה שגרם לחרבן התורה אצל אחינו האשכנזים, נגרם מהפגיעה ברבנים בינם לבין עצמם. אני ראיתי את זה כתוב שחור על גבי לבן. לפני מאתים שנה לא היה דבר כזה, כבוד התורה היה למעלה מן הכל. איך זה התחיל? היו ויכוחים בין רבנים, והויכוחים פרצו לרשות הרבים. אחד קורא לשני “אפיקורס”, השני אומר לו “מין”, אח”כ בא השלישי ואמר “שניהם צודקים, לא זה ולא זה. אנחנו נעשה שיטה משלנו”. פעם שמעתי מהרב עובדיה שיחיה שאמר, משל למה הדבר דומה? לילד ששומע את אביו ואמו מתקוטטים. אבא אומר לאמא “טפשה”, האמא אומרת לאבא “טפש”, והבן אומר “ודאי שניהם אומרים אמת, הוא טפש, והיא טפשה”, ומי החכם? הוא! הוא יעשה לו תורה חדשה.

כך התחילה ההשכלה, כך התחיל כל החרבן כולו. היו אומרים לנו שבארצות המערב אין תורה, פסקה תורה. זה לא נכון! זה פשוט חוסר ידע. אם באו להגיד שפסקה תורה, אני יכול להגיד להם: רבותי, פסקה תורה לפני כן באשכנז! בשנת חמשת אלפים ק”ט (זו היתה שנת המגיפה השחורה) פסקה תורה באשכנז. במשך מאה וחמשים שנה לא היו כמעט גדולי תורה. ומישהו בדק ומצא שתקופת “הראשונים” נמשכה בספרד עד הגירוש ובאשכנז עד שנת ק”ט וזהו. זו הסיבה שכמה וכמה דברים נשכחו.

אני שכחתי להביא כאן ספר תולדות אדם שלומדים בו בכל הישיבות. תולדות אדם הוא ספר תולדותיו של הגאון רבי זלמן מוילנא, תלמידו של הגר”א. בפרק ב’ או בפרק ג’ בהתחלה מעתיק מספר שני לוחות הברית. אמר: עיני זלגו דמעות לראות למה אנחנו לא לומדים תורה בצורה מסודרת כמו אחינו הספרדים. זה כתב השל”ה הקדוש לפני ארבע מאות שנה. באים לומר לנו שפסקה אצלנו תורה? בג’רבא פסקה תורה? בתימן פסקה תורה? במרוקו פסקה תורה? רק האשכנזים הביאו לנו את התורה?

נכון, כאן בא”י באו הציונים לקחו את הילדים שלנו. אמרו, מי שאין לו פנקס אדום לא יתקבל לעבודה, שנאמר “הלעיטני נא מן האדום האדום הזה” (בראשית כ”ה ל’) תביא פנקס אדום – תקבל עבודה, אין לך פנקס אדום אז לך מכאן! אז באו אחינו האשכנזים ועשו וטרחו, וצריכים להודות להם על כך, אבל מכאן ועד לכתוב שהתורה פסקה במערב ואין להם השקפה, ואין להם יֶדַע, ולא יודעים לנהל – מה פתאום? כשבאו אחינו הספרדים לכאן לפני ארבעים שנה הביאו אתם צאן קדשים – למעלה מתשעים אחוז שומרי שבת! מאה אחוז מכבדים תורה! היהודי הספרדי החילוני ביותר לא ישכב בלילה עד שינשק את המזוזה ויאמר “בידך אפקיד רוחי”. היהודי הספרדי החילוני ביותר אולי יעשן בשבת, אבל הוא שומר יום כיפור, שומר כשרות, מכבד תלמידי חכמים.

סיפרו לי שבעירק לפני ארבעים שנה לא היו עשרה יהודים במדינת בבל שמעשנים בשבת. מישהו עירקי אמר לי שככה היה המצב, ואם מישהו היה צריך לעשן היה נכנס לבית, נכנס לשירותים ועישן. ואם מישהו עישן ברחוב וראה ת”ח הוא היה מתבייש, היה שם את הסיגריה בצד. ויש דעה במשנ”ב (סימן שפ”ה סק”ו, ע”פ הגמ’ בעירובין דף ס”ט סע”א) שמי שעושה כך לא נקרא מחלל שבת בפרהסיא כי הוא מתבייש מת”ח. איך אפשר להעביר פס? כל תלמידי החכמים של בבל כולם עמי הארץ? זה לא נכון.

יש בזה אמת בא”י, אבל בארצות המערב, בארצות ספרד, היו גאוני עולם שלמדו כל הספרים. הרב צבאן שיחיה לפני ארבעים שנה הביא את ספרו “זרע יעקב” על הש”ס, וכתבו עליו בעתון המודיע: “למרבית התמהון הרב מפלפל בפני יהושע ובצל”ח, מאיפה הוא מכיר אותם?” מה הם חשבו, שאנחנו סגורים ומכירים רק את הספרים שלנו כמו שהאשכנזים מכירים רק את קצות החושן ואת הנתיבות? מה פתאום? למדנו פני יהושע, ולמדנו צל”ח, ולמדנו חתם סופר, ולמדנו כל ספרי האשכנזים! אין כמו יהדות ספרד בפתיחות, אין כמו יהדות ספרד לכבד התורה.

ידע לו הרב הזה, שמעתי אומרים שהוא לא קרע ולא התכוין לקרוע, אבל אם ח”ו יזיד מישהו לקרוע תמונה של הרב, תדעו לכם שגם לנו הספרדים יש תמונות רבני האשכנזים, יש לנו תמונה של האדמו”ר מקאליב, יש לנו תמונה של הרב שך, יש לנו תמונה של הרב קנייבסקי זצ”ל, מישהו יעלה בלבו לקרוע אותם? ח”ו שאדם יעשה ככה. אתם תגרמו שהספרדים ג”כ יעשו אותו דבר. גם לכם יש רבנים עם תמונות, אז רק התמונות שלנו תוכלו לקרוע? יכולים לבוא חמומי מוח ספרדים ולקרוע ג”כ, אז לא כדאי לכם כל העסק הזה, אדרבא צריכים להתאחד.

הקשר בין יהדות ספרד ליהדות אשכנז

תראו רבותי, ביום תשעה באב יש לנו קינות. יש לנו קינה אחת של אחינו האשכנזים שנכנסה במחזור שלנו, ויש קינה אחת של הספרדים שנכנסה במחזור של האשכנזים. למה הדבר הזה? כי כל החרבן היה בגלל שנאת חנם, וכדי לבטל שנאת חנם בא הדבר הזה. קינת “ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך” אין לנו במחזור שלנו, והיא של ר’ יהודה הלוי ונמצאת במחזור האשכנזים. לא רק שאומרים אותה אלא עשו כמוה פי עשרה! עשר קינות חיקויים לציון הלא תשאלי, ביניהם קינה של מהר”ם מרוטנברג “שאלי שרופה באש לשלום אבלייך”, אותו חרוז, אותו משקל של הקינה של ריה”ל. ולנו הספרדים יש קינה על עשרה הרוגי מלכות שאחינו האשכנזים אומרים אותה ביום כיפור בתפלת מוסף. “אלה אזכרה ונפשי עלי אשפכה”. יש שמה איזו הגהה קטנה שדוקא נוסח האשכנזים יותר נכון. בסוף הקינה כתוב “דברת בית יעקב אש ובית יוסף להבה, הן עתה אֵשׁ אוֹרָם כָּבָה”. מה זה “אש אורם”? האש של האור? ונוסח האשכנזים ביום כיפור “הן עתה קַשׁ אוּרָם כִּבָּה”. וזהו הנוסח הנכון. מה פירוש דברי המקונן? אומר, אתה הקב”ה אמרת בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, והנה עתה הקש הזה כיבה את האש ואת הָאוּר[2], אתם רואים את הקשר בין יהדות ספרד ליהדות אשכנז?

עוד מעט בעזרת ה’ יגיע חדש אלול, ובסליחות יש לנו פיוט “אם אפס רובע הקן אוהל שיכן אם ריקן”. מי חיבר את הפיוט הזה, אתם יודעים? חיבר אותו רבנו אפרים תלמידו של רבנו תם. הוא שחיבר את הפיוט הזה, ואתה מרגיש כאן סגנון אשכנזי. בזמן רבנו תם לפני אלף שנה היה אבן עזרא אורח בצרפת. ואתם יודעים, האבן עזרא היה עני מרוד לבוש סחבות, עם בגד בלוי קרוע שסוע. בא לצרפת, מי הסתכל עליו? היו זורקים עליו אבנים. נכנס לרבנו תם באמצע סוגיא בקידושין (דף ל”ז ע”ב), הקשה קושיא לבעלי התוספות, עמדו כולם על הרגלים.

הקשה להם קושיא עצומה בגמרא: כתוב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי (יהושע ה’ י”א), הגמ’ אומרת שאכלו מהתבואה החדשה בששה עשר בניסן, אז הוא הקשה להם: זה לא נכון, כי ממחרת הפסח פירושו בט”ו ניסן ולא בט”ז, וכמ”ש בתחלת פרשת מסעי (ל”ג ג’) “ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים”. מביאים התוספות שם, הקשה רבי אברהם אבן עזרא וכו’, ותירץ רבנו תם וכו’, ותירץ ר”י. היה ויכוח בין האבן עזרא ובין ר”ת, תראו באיזה כבוד התייחסו פעם האשכנזים לספרדים! ר”ת כתב לאבן עזרא: “אני עבד לאברהם למקנה, ואקודה ואשתחוה לאפיו”. ר”ת שהיה עשיר שבעשירים, גדול שבגדולים, תקיף שבתקיפים, בארצו צרפת מתייחס בכבוד רב לאדם עני מרוד כמו אבן עזרא. לחכמה שלו הוא מתייחס, לא לבגדיו, כותב לו “אני עבד לאברהם”. מה עונה לו אבן עזרא? “וחלילה למלאך האלקים, אשר יִקּוֹד וישתחוה לבלעם”. בלעם השתחוה למלאך, אבל וכי המלאך משתחוה לבלעם? ככה כותבים! ככה כיבדו אחד את השני.

אנחנו מקוים בקריאה הזאת שילמדו לקח. הנה ברמת אלחנן של הרב זילברשטיין שיחיה, תראו איך שם מתייחסים בכבוד, באהבה בחיבה, אשכנזים לספרדים. עם אחד אנחנו, ובעזרת ה’ נחזור כולנו ונהיה לעם אחד.

כשיבוא משיח יפסיקו לבטא את המלה ‘מִינְכָה’. אין מינכה, אין כ”ף במלה מנחה. אבותיהם של האשכנזים לפני מאות שנים אמרו מנחה בחי”ת. לא אמרו “מנכה”, והספרדים בימינו מתביישים להגיד מנחה, אולי ח”ו ירגישו בהם שהם ספרדים, ה’ יצילנו… אומרים: הספרדים דומים לערבים. איזה ביטוי משונה. אתם יודעים מי אמר את הביטוי הזה? אומרים זה בשם חיים נחמן ביאליק. אתם יודעים איך הוא אמר? הוא שונא את הערבים בגלל שהם דומים לספרדים. הבנתם? הוא לא שונא את הספרדים, הוא שונא את הערבים בגלל שהם דומים לספרדים! כלומר: הספרדים יותר גרועים מערבים, כי הם שחרחרים, אדרבא “שחורה אני ונאוה בנות ירושלים, אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש” (שה”ש א’ ה’-ו’).

מי שיטען עוד טענה, אני אביא לו ראיה ממשנה בנגעים פרק ב’ שרבותינו התנאים היו ספרדים (!). שם כתוב: ר’ ישמעאל אומר, בני ישראל אני כפרתן, הרי הם כאשכרוע – לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים. אז הבינוניים זה הספרדים, לא שחורים ולא לבנים.

יש לכם פֶּה לדבר על הספרדים, תדברו על התנאים, תדברו גם על רבי ישמעאל, תגידו שרבי ישמעאל דומה לערבי כי שמו ישמעאל גם כן. יש סוף לדיבורים האלה! תפסיקו את השטויות האלה, שנהיה באמת עם אחד. ביהמ”ק נחרב בגלל שנאת חינם, שנפסיק את השנאה הזאת – ומכאן ולהבא חושבנא טבא, כל אחד ואחד ידע לכבד את השני, יש לך גדולים ויש לנו גדולים.

והמשנה בסנהדרין (פ”ד מ”ה) אומרת, למה נברא אדם יחידי? “שלא יאמר אדם לחבירו, אבא גדול מאביך”. את הדיבורים האלה צריך להפסיק, כבוד התורה במקומו מונח. כל אחד ואחד יש לו השיטה שלו, ובעזרת ה’ נזכה כולנו ליום שכותב הרמב”ם שתימלא הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים במהרה בימינו, אמן.

---

דברי שבח נדירים שאמר מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק”ל בסיום הספדו על אשת חבר למרן איש מצליח זצ"ל הי”ד – הרבנית הצדקת כ’מסאנה מאזוז ע”ה, כפי שנמסרו בהיכל ישיבתנו, ככלות השבעה – אור לי”ב אדר ה׳תשנ”ב (ותשואות ח”ח למערכת ירחון “יתד המאיר”, שההספד במלואו נערך על ידם בטוב טעם ודעת, ופורסם בגליון “יתד המאיר” אדר תשע”ז, סימן צג = צ’דיקה ג’דולה, וכן להרב מרדכי כהן שליט”א, שבהשתדלותו נשתמרו הדברים)

המנוחה הזו, היא שטרחה והעמידה לנו אריות שבחבורה, ר’ מאיר בראשם, הרב נאמ”ן, נאמן בבריתו וקיים במאמרו. תלמיד חכם מובהק, ראש ישיבה, וברוך ה’ מגדל תורה לעדרים, ומרביץ תורה לעדרים, לומד ומלמד שומר ועושה, והקב”ה נתן לו חן בדבריו הקדושים, תמיד כשהוא מדבר אשרי מי ששומע לדבריו.

“אשרי המדבר על אוזן שומעת” מה החידוש על אוזן שומעת? יש אוזן שהיא לא שומעת? כולם שומעים, אלא יש שומע שמבין גם כן, כמו שכתוב “והם לא ידעו כי שומע יוסף” הכוונה להבנה, שמדבר בסגנון שמבינים דבריו, מרצה אותם בטוב טעם ודעת.

ברוך ה’ ר’ מאיר, נהוראי – שמאיר עיני חכמים בהלכה (עירובין יג:), עם האחים שלא יתפרדו, מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד, רבי רחמים, רבי צמח, כולם אהובים כולם ברורים. על זה נאמר “קמו בניה ויאשרוה” הנה כשהם קמים, יודעים מיד את גדולתה.

בעלה שנמצא בעולם הבא הוא גם כן יוצא לקראתה, “אשרי שזה ילד ואשרי שזה גידל”. ובמה זכיין באקרויי בנייהו ובאתנויי גברייהו, שזו זכות גדולה.

יהי רצון שזכותה תגן עלינו תהא מנוחתה כבוד, תעלה בתפילה יחד עם בעלה הקדוש, שיתפללו על בניהם ועל כל המשפחה, ועל החתנים מן המנין, שלא יוסיפו לדאבה עוד, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, והקב”ה ינחם אותם בתוך אבלי ציון וירושלים ולא יוסיפו לדאבה עוד. בירושלים ינוחמו כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנוכי אנחמכם, ובירושלים תנוחמו.

בעזרת ה’ בקרוב, לא ירחק היום ויקויים בנו הפסוק ובלע המות לנצח, ונזכה בקרוב לתחיית המתים, ובא לציון גואל, במהרה בימינו אמן ואמן.

*

בסיום דברי מרן זצ”ל, אמר מרן ראש הישיבה שליט”א: “אנחנו מודים לכבוד מרן הראשון לציון שליט”א על דבריו הנפלאים על אשר טרח והגיע לאחר נסיעה מחוץ לארץ לבוא אצלנו לכבד אותנו בדברי תורה”.

לאחר מכן אמר מרן הגר”ע יוסף זצ”ל: “מבקש סליחה מרבותי, יש לי עוד שיעור גם כן בירושלים מפה אני יוצא ישר לשם לשיעור, לכן לא יכולתי להישאר עד הסוף, יהי רצון שנתראה בשמחות וגיל, אמן”.

[1] וכן היה כמה פעמים שביקשו עזרה מש”ס, כידוע ומפורסם.

[2] אוּר בשורוק פירושו אש, כמו אור כשדים. וסימניך אש ר”ת אלף שורוק (מרן ר’ שאול הכהן זצ”ל).