סיפור חייו ודרכו הגדולה של מרן מאור ישראל זצ"ל מאת הרב עובדיה חן והרב אבייתר כהן
המוניטור של עם ישראל
צפצוף טורדני ומסך דל צבעים, נצב לו אי שם בהדסה, אולם מחובר היה לליבם של כל ישראל, בארץ ובגולה.
בחיבוריו הפיזיים אמנם לא היה נוגע בכלל ישראל, אך די היה בדמות שנגע בה לקשור את כל פעימת היהדות אל תזוזותיו הבלתי יציבות.
כשהוא טיפס מעט למעלה, בו ברגע פרצה רווחה ברבבות בתי ישראל, שעוד קיוו כי יבוא היום ונרקוד ונשמח באצטדיוני הענק בתהילת הודיה לה’ יתברך, כשמלכנו בראשנו.
וכשהוא צנח קמעא, נעתקה נשימה מכל יהודי ויהודי, ועוד אלפי קבלות ותפלות, שקים של דמעות טהורות, נשלחו בדחיפות אל שוכן ערבות להכריע את המערכה בין האראלים והמצוקים.
כך במשך ימים ארוכים, היה בכוחו של הקו הדיגיטלי הזה, לנער את העם הנפלא מתפלות לזעקות, מהתחזקות להתקדמות, ומלימוד לשקידה.
בג’ בחשון התשע”ד בשעת צהריים אפילה, הוא התיישר לקו אחד ארוך ושקט, ויחד איתו התיישרו עוד מאות רחוקים אל המסלה העולה בית אל.
זה הקו שאיחד את עם ישראל למפגן ראווה לתורת ה’, וזה הקו חיבר ועורר עוד אלפי יהודים לקשר אמיץ עם הבורא.
החיבור הנדיר הזה, כלל לא היה משל סופרים או מליצת דרשנים, פשוטו כמשמעו: ליבו של מרן היה מחובר בחיי חיותו לכל יהודי באשר הוא. בגלל הקשר הזה, הוא רץ ממקום למקום לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, בגלל האהבה הזו הוא ספג את כאבם של היתומים והאלמנות, וממציאות החיבור הזה הוא מסר את ימיו ושנותיו למען כלל ישראל.
לב שהכיל כל כך הרבה צרות של עם ישראל, נצבט מרדיפתם של לומדי התורה, לא פלא שבא היום והוא קרס, נדם. ואולי להיפך, רק בגלל זה, ניתנו לו הכוחות לשאת 93 שנים מופלאות.
אילו לא היתה שמש לעולם
מפחיד לחשוב על זה, אבל בכל זאת, ננסה לדמיין את זה לרגע, ונבין עד כמה חייבים אנו תודה לבורא ששלח לנו את מרן להאיר את חיינו.
התום הספרדי הפשוט והטהור דורך על רגבי הארץ המיוחלת, ובטוח כי הגאולה כבר כאן, ורק נותר לו לשמוע את שופרו של משיח ולעלות לירושלים ציון בתוף ובכנור.
בדיוק שם ליד ציפורי הברזל (“על כנפי נשרים…”), כבר חיכו לו הציידים והסבירו כי התורה והמצוות הינם צורך הגלות (עפ”ל), וכאן מה שנותר זו רק מצוות יישוב הארץ. תחת הכלל “הפרד ומשול” הפרידו אב על בנים, אלו לקיבוצים, ואלו למושבים ולקצות הארץ, ותכנית החילוניות יצאה לדרך.
בידים מרושעות תלשו מהם סממן אחר סממן, ודור חדש וכבוי קם בארץ ישראל. זקני הדור נאבדים בכפרים ובערי הפריפריה, וזעקתם האילמת לדור הצעיר כמעט ואינה נשמעת.
הציבור האשכנזי שמכיר עוד מחו”ל את טיבם של “משכיליו”, יודע להתמודד מול המכונה האיומה הזאת, ומקים לו אוטונומיה בתוך המדינה, של ישיבות תלמודי תורה ובתי ספר.
הספרדים האיתנים שעוד נותרו, נלחמים בציפורניהם בתופעה המשתוללת ומוסרים את עתידם של צאצאיהם בידי אחינו האשכנזים החרדים. גם הישיבות הבודדות של בני עדות המזרח הולכות ומתאדות מחוסר תלמידים, ואלו הבודדים כבר משתלבים ונטמעים בציבור האשכנזי. הוגים כהגייתם, לומדים את שיטתם, נוהגים כהלכותיהם, פוסקים כפסקיהם, ותפארת יהדות המזרח נשמרת בארכיון המדינה.
ימים חולפים ושנים עוברות וקו ברור נחצה במדינת ישראל. יש חילונים – האליטה האשכנזית והספרדים, ויש שומרי תורה ומצוות – אשכנזים ומתי מספר ספרדים שהסתופפו בצילם.
אין כזה דבר – ישיבה ספרדית! אין כזה דבר – הלכה לפי רבותינו הספרדים! אין מנהגים! אין כלום! כמעט וניתן לחשוב כי התורה בליטא ניתנה.
כל זה כאמור אילו לא ניתן מרן לישראל.
והיום שזכינו לאורו הגדול, לאחר המהפכה שחולל בשתי ידיו, כשיש את 54 יצירותיו – ספרי יסוד המסכמים את כל תחומי ההלכה לפי דעת רבותינו הספרדים, כשהקים רשת של תלמודי תורה בארץ, כשהקים את מסורת ספרד בארץ מאשפתות, התוצאה היא: רוב הישיבות בארץ – ספרדיות. רוב בני התורה – ספרדים. רוב תלמודי התורה – ספרדים. רוב פוסקי ההלכה – ספרדים. רשת תלמודי התורה הגדולה ביותר של… ספרדים.
ובעצם, רוב הספרדים שומרי תורה ומצוות, ולכל הפחות עם זיקה חמה ליהדות.
לזה כולם מתכוונים שאומרים: “החזיר עטרה ליושנה”.
מָאמָא גורג’יה
אי שם בבגדד הלוהטת, על גדות הפרת והחדקל, ישבה יהודיה פשוטה וגורג’יה שמה, וככל בני עירה נענעה את בנה הרך והקטן, ויחלה לו רק בריאות ואורך ימים.
אולי הוא בכה קמעה, והיא לטפה אותו, אולי הוא ילל כשלא חש בטוב, והיא עטפה אותו בחום ואהבה כמו כל אמא יהודיה. מסתבר שככל העוללים, מרת גורג’יה האכילה אותו, וחיתלה אותו וטיפלה בו וחינכה אותו במסירות של אם, ולרגע לא עלתה בה המחשבה אולי די, קשה, נמאס, היא האמינה שהוא יהיה יהודי טוב, יהודי ירא שמים, אוהב ה’, מכבד לומדי תורה, אז זהו, הכל שווה, הכל משתלם.
הוי מאמא גורג’יה, אילו ידעת כי זה הקטן ‘עובדיה’ עתיד להיות מאורם של ישראל, לפיד האש שהאיר את שמיה של היהדות בארץ ישראל, שאחר מטתו עתידים לצעוד כמיליון בני אדם, שמיליוני יהודים בתבל העריצו אותו בהערצה שלא נודעה כמותה מזה שנות דור ודור, שכל גזיר נייר וטיפת דיו שנטפה מקולמוסו עתידה להיות פרוז’קטור רב עוצמה לדורות עולם.
מאמ’א גורג’יה, אנחנו בטוחים כי עמדת שם, ראית את מיליון המעריצים, ולבך רחב מאושר.
ואנו נשכיל, כי בכל ילד ובכל תינוק גלומים כוחות לגדול בישראל, אם נעניק לו, למרות הקשיים. אם נרעיף עליו אהבה, גם ברגעי הכעס. אם נשמור עליו להמשיך בעסק התורה, גם אם ישנם הפרעות וקשיים, אל תתייאשו, אולי הילד שלכם הוא מרן הבא!
המנצח במרוץ
כמה כואב, כמה עצוב, הרבה הורים אוהבים ודואגים, היו מאוד חפצים שבנם ילך לישיבה ויכנס לעולמה של תורה, אך – פרנסה!
צר להם, אך העתיד נשמע מאיים, איך הוא יחיה? איך יתפרנס? והדילמה הזאת אחראית בהסרת רבים וטובים מדרך התורה והמצוות, לאורך כל הדורות.
כמדומה שדמותו הכבירה של מרן זצוק”ל, היא עצמה מענה חורץ שעוקר את הספק ומעיקרו.
הבא נעמיד את דמותו של מרן במרוץ העולם, ונגלה מי השיג ואיך: כידוע בכדי להשתלם במקצוע צריך ללמוד באוניברסיטה, ובשביל ללמוד שם צריך כסף, ולאלתר כסף צריך לעבוד, ולהתקבל לעבודה צריך התמחות במקצוע, ולזה כמובן צריך ללמוד, ושוב, בשביל ללמוד וכו’ וכו’ אז בואו ונתחיל במלצר.
והמסלול הוא כזה: עובדים כמלצרים בלילות ולומדים בימים, יתאמץ, ישקיע והתעודה בסוף תגיע, יתקבל כשכיר, והתשוקה להתקדם ולנהל את הסניף, משם לכס המנכ”ל, והלאה אל החלום להיות עצמאי מצליח ומפורסם.
וכמובן יהודי מעולם לא עוצר, ואחרי שהכיס מנופח, טופח שלא על מנת להטפיח, הכסף מיצה את יכולתיו, ותאות הכבוד מפעפעת במעטה “הדאגה לזולת” ו”העשייה הציבורית”. ואז זה מגיע, אנשי פרסום נשכרים, טובי המוחות יוצרים את הדמות החדשה שבאה לעולם לתקן את העוולות, מיליוני שקלים נשפכים על מדבקות וגזרי נייר, וכל כך למה? להיות האיש המשפיע!
נניח שההצלחה האירה פנים, הציבור אכל את הפרסומות, ושמו נמנה תלי”ת על חברי המועצה. כבר בבחירות הבאות הוא ישב על כס ראש העיר, ובהזדמנות הקרובה התמודד וגם הצליח להתרווח על עור הצבי במשכן הכנסת. שנה באה ושנה עוברת, ולאחר דילוג מתמיד מכסא לכסא הושבע לתפקיד הנחשק – ראש ממשלת ישראל.
לטעום את הכבוד מנקודת השיא שלו, האיש המשפיע, התפקיד הנערץ, והשאר הבל הבלים…
כך הוא המסלול פחות או יותר, כפי שעינינו רואות.
וכאן נעצור, ובשאלה פשוטה.
מי השפיע יותר על צביונו של עם ישראל? מי נערץ יותר במדינת ישראל? מי יחקק בהיסטורית תולדות עמנו? על מי בכו יותר כשנחטף מהעולם? על מי נכתבו ויכתבו שירים וספרים, ספורים והנהגות חיים? על מי?!…
כמדומה שאין צורך לענות, רק פלא קטן נותר: אז באמת למה?! למה ללכת בדרך הארוכה והמייגעת? היא לא בטוחה, היא מסוכנת, היא דורשת קשרים, גניבות, פרוטקציות, והמון המון כסף וייחוס נכבד.
רק להזכירכם כי מרן את דרכו החל – בדירה צפופה ושכורה, אפס כסף, ספרדי כהה עור, אבל עם אמצעי אחד ויחיד – שקידה בתורה.
כל זאת כמובן מבלי לגעת בעולם השכר ומצוות.
העטרה במלא הדרה
הוא נגש לסמטאות ישנות, נבר בבתי הכנסיות, טינף את נעליו בבוץ המושבים, צמיגי מכוניתו נשחקו על האספלט הישן של ערי ישראל, ורק בשעת לילה מאוחרת הוא עמד על סף ביתו.
הוא חרט על דגלו: “להחזיר עטרה ליושנה”.
והוא גילה שם. מצא אבני חן כהות ומלוכלכות, יהלומי ענק אך בלתי מלוטשים, פנינים פזורות, ושביבי זהב רמוסים.
כולם דרכו, מעכו, השחיתו אותן, אך הוא ידע את ערכן! בידיו הרכות נטל יהודים גולמיים ללא תורה וללא ערכים, ליטש אותם והסיר מהם בעדינות אין קץ, את זוהמת החילוניות. באהבת ישראל גדושה, הוא הבריק אותן בתורתו הבהירה והנעימה, והפך אותם ליהלומים ואבני חן נוצצים ומבהיקים בתורה, ביראת ה’, במדות טובות, ובמסורת ישראל סבא.
את אותן האבנים הוא קבע בעטרת, ותפארת יהדות המזרח עוד החלה לחזור ליושנה.
אבן ועוד אבן, יהלום ואבן חן, אחת ועוד אחד, עשר ועוד מאה, הוא שיבץ בעטרת. בלי לספור את מניינם, בלי לעמוד על פעלו, עבד ופעל ללא מעצור.
בג’ בחשון תשע”ד אמנם חשכו המאורות, אך זאת העטרה האירה במלא הדרה. פתאום בבת אחת התקבצו כל אבני החן כל היהלומים כל הפנינים 850,000 במספר לכל הפחות, וגילו על עוצמתה וגודלה של העטרת.
איי, רבנו! אילו ראית את ים האדם המצביעים ברגלם לתורתך, לדרכך, ובחייך, איזו נהרה הייתה מרחיבה את ליבך, אולי הנחת הזו היתה נותנת לך מעט שכר על הימים הקשים בהם נלחמת באומץ לב נגד מאות מתנגדיך, אך מאמינים בני מאמינים אנו שממרום מושבך הבטת, ורננה פשטה במעונך.
רבינו הגדול בחייך החזרת את העטרה ליושנה, במותך הראית אותה לעיני כל ישראל.
Comments